על טובות בין חברים והמחיר שלהן

מה הן טובות בין חברים? מצד אחד הן מסמלות את מהות החברות, היכולת לסמוך על מישהו בעת צרה, אך מצד שני הן גם עלולות לסכן את הקשר כולו, ולא מעט חברויות אמיצות התפרקו בגלל אי הבנה סביב טובה אחת קטנה.
רבים וחכמים כתבו בעבר על כך שלא ניתן לעשות שום מעשה טוב הנקי מרווח אישי, לא משנה כמה תשדלו וכמה המעשה שעשיתם ראוי להערכה, כל דבר שאתה עושה הוא בין היתר למען רווחתך ושום סיטואציה בין-אישית לא חפה לחלוטין מאינטרסים – אנשים תמיד יקבלו או יצפו לקבל תמורה כלשהי, גם אם לא חומרית. ואכן לאחרונה למדתי שגם אני לא מושלם מהבחינה הזו.

לפני מספר ימים קיבלתי טלפון חריג ממכר משכבר ימים. אותו מכר, לא היה בקשר איתי מזה מספר שנים, ולכן הופתעתי לראות שיחה ממנו בשעות בוקר המאוד מוקדמות. הוא נשמע מאוד טרוד, וביקש להתייעץ איתי בשאלה מקצועית דחופה. אינסטינקטיבית השתדלתי כמיטב יכולתי לעזור, ועם זאת, אני מניח שכמוני גם אדם אחר היה מתמלא בתחושה מעט לא נוחה מכך שהוא מתקשר אחרי נתק כה ממושך (במהלכו לעולם לא תהה לשלומי), דווקא כשהוא צריך משהו.

בגלל שמדובר באדם שאני מעריך מאוד ושממנו יש לי זכרונות טובים רבים, ניהלנו כצפוי שיחה נעימה, איחלתי לו רק טוב, והוא נשאר במחשבותיי להמשך הבוקר. אחרי כמה שעות פניתי אליו מיוזמתי לברר האם הדברים הסתדרו, הוא ענה לי ש"טרם" ושהוא מתכוון לטפל בזה בשעות הערב, וכאן ההתקשרות בינינו נפסקה. ציפיתי לעדכון כלשהו לגבי מצבו, בעיקר לאור זה שהוא ידע שאני דואג ומתעניין, אבל הוא לא התקשר שוב ותחושתי כי "הכושי עשה את שלו" התגברה על הסקרנות. הניחוש שלי הוא שלא אשמע ממנו עוד חודשים ארוכים עד שיצטרך שוב דבר מה.

וזה הזמן לחבר את הסיפור האישי הזה לשאלת האינטרסים המניעים אותנו ואת מעשינו הטובים –
לאור ההיכרות בינינו, השעה החריגה ודחיפות העניין – היה ברור לשנינו שאף שזה תחום פרנסתי, לא מדובר כאן בתמורה כספית כמקובל, אלה בטובה פשוטה לחבר משכבר ימים. ובכל זאת, כאמור אינני מושלם ואם להיות כנים נשארתי עם תחושה לא נעימה בגלל שציפיתי למשהו – ציפיתי להרגיש מוערך ולקבל תוקף "לטובה" שעשיתי. לא משנה כמה נשתדל להיות חפים מאגו וחשיבות עצמית, הרצון לקבל משוב חיובי על המאמצים שלנו זה דבר כל כך בסיסי, אך עם זאת כל כך מפוספס על ידי כולנו, אחד כלפי השני, בסיטואציות של יום יום (ופי כמה וכמה בסיטואציות שלא בשגרה). אני בטוח שאותו אדם שפנה אליי, לא היה מעיז לצאת ממספרה בלי שהוא משלם לספר את שכר עמלו הנקוב והמתבקש, אבל הוא לא דאג לתת דגש ותשומת לב נוספת להירתמותי הטבעית אך הלא בהכרח מתבקשת לעזרתו.

ומה היא אותה הוקרה ששווה יותר מכסף? ואיך נוקבים בערכה?
מאוד פשוט – כשמקבלים כסף מחזירים את הסכום עם ריבית, כשמקבלים תשומת לב מיוחדת – מחזירים תשומת לב מיוחדת עם ריבית. קיבלת אהבה, תחזיר פי כמה! חברות אמת מתבססת על הדדיות הולכת וגוברת, ושיחת טלפון פשוטה שמעדכנת ש"הכל הסתדר, ותודה רבה", יכלה לעשות את כל ההבדל ולהחיות את היחסים שלנו במקום להעכיר אותם.
דבר נוסף שאפשר לעשות, זה במקום להצניע ולהדחיק את זה שביקשת טובה מאדם אתו ניתקת קשר ו"להתעלם מהפיל בחדר", להפך תכיר בכך, ותדגיש זאת מולו. "אני מצטער שאני מתקשר אחרי כל כך הרבה זמן דווקא כשאני צריך משהו, לצערי ככה יצא, אבל באמת שאתה האדם שיכול כרגע לעזור לי". נכון שבכך הגברתם את "עוצמת" הטובה שביקשתם, אבל מצד שני – מה שמגיע מגיע. האם לא כך בדיוק נצפה שאחרים ינהגו כלפינו?

הניתוח של הסיטואציה הבין אישית הזו הזכיר לי שגם בחיי בוודאי יש אנשים שמאמציהם חולפים לידי ללא תשומת לב מספקת. החל מאשתי שחייה סובבים סביב חיי, ההורים שעושים הכל מבלי שנבקש, החברים הטובים שמוכנים להישאר חברים גם כששגרת החיים השוחקת סוחפת הרחק הצידה ועוד… אולי זה הזמן להתבונן ביחסינו עם כל אותם אנשים ולהגיד להם תודה פעם נוספת, רק ליתר ביטחון, כי כדבר הקלישאה – זה שווה להם הרבה יותר ממה שזה עולה לכם.

לגבי מכרי היקר, אני מקווה שהוא הסתדר ושעזרתי לא נדרשת יותר, ואני גם מקווה שההתנהגות שלו הייתה כפי שהיא הייתה בגלל לחץ או נסיבות אחרות, שכן קשה להסתדר בעולם בלי טובות מחברים, וקשה ליצור כל העת חברים חדשים ככמות הטובות להן תזדקק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים