ארכיון הקטגוריה: סיטואציות של יום יום

על תגובות אוטומטיות בעימותים בין אנשים

אני מדבר לא מעט בהרצאות שלי על תגובות אוטומטיות, ובאחד מסופי השבוע האחרונים יצא לי להיתקל בדוגמא מצוינת למצב כזה כשישבתי בגלידריה יחד עם בנותיי. בגלל שהגלידריה הייתה עמוסה באנשים, חלקנו שולחן יחד עם שתי מלצריות ממסעדה סמוכה שיצאו להפסקת צהריים. בשלב כלשהו אחת מהן, בעוד היא יושבת סנטימטרים ספורים מבתי (לא בסמוך ל, אלא ממש ליד, נוגעת בה ירך בירך), הדליקה סיגריה והתחילה לעשן בהנאה. ביקשתי בהרבה נימוס "היי, אני מצטער, אני לא רוצה לקלקל לכן את ההפסקה, אבל יש סיכוי שתעשנו את הסיגריה איפה שהוא בצד ולא ממש ליד הילדים?", בתגובה הבחורות קמו בזעם ועברו לשבת בשולחן הסמוך תוך כדי פליטת הערות שלא מכבדות לא אותנו ולא אותן. ניגשתי אליהן, ותהיתי למה התגובה המגעילה, הרי ביקשתי בסה"כ ברגישות… אחת מהן אמרה "זה מקום ציבורי והיא יכולה לעשן איפה שהיא רוצה, ובכלל ישבנו שם קודם, ואתם הצטרפתם", "גם אם זה נכון", עניתי "מצופה ממכן התחשבות מינימאלית כשאתן רואות שאתן ליד ילדים קטנים, ובכל מקרה – הרי באמת שביקשתי יפה", היא הסתכלה עליי בספק עצבים ספק עלבון, וענתה "כן, כאילו שאם לא היינו עוברות, לא הייתם עושים מזה עניין, וזה בכלל לא קשור להתחשבות בבנות שלך, אתה כועס כי לא התחשבנו בך…". אמרתי לה "שדווקא לא, ואף אחד לא כעס, והיינו פשוט עוברים מקום בעצמנו". "כן בטח" זרקה עליי המלצרית בחוסר אמונה וסיננה עוד משהו לחברתה. החלפנו עוד מבט ארוך לכמה רגעים נוספים ואז כל אחד התקפל לשולחנו שלו. מיותר לציין, שהן וחבריהן המשיכו לעשן עוד סיגריות רבות וארוכות בשולחן הצמוד והבנות שלי המשיכו לספוג את העשן עד שקמנו ללכת. לא הושגה כאן שום מטרה, ואיכשהו נגררתי לעימות לא צפוי ומיותר.

חשבתי על המקרה הזה לא מעט זמן. אומנם היה קל לפתור את זה בכך שמדובר בבחורות צעירות שלא מבינות מה זה להיות הורה ושעשו מעשה מקומם (לפחות בעיניי – סליחה מכל המעשנים שמזדהים עם הצד השני) שרוב האנשים לא היו עושים מלכתחילה, ומישהו בשולחן ליד אמר ש"חבל על הזמן, הן ילדות חצופות ולא באמת היה עם מי לדבר שם". אבל בתור מי שחוזר כל פעם בהרצאותיו על כך שחשוב לקחת אחריות אישית על כל סיטואציה בין אישית שהתדרדרה (על עצמנו אנחנו שולטים, על אחרים לא) ניסיתי להבין מה השתבש? למה הן הגיבו בכזו קיצוניות? למה התייחסו אליי מראש כאל אדם כעוס שמחפש לריב? כיצד זה נחווה מהצד השני? הנחה שלי היא שזו לא הפעם הראשונה שהן יושבות לעשן סיגריה אחרי יום עבודה ארוך במסעדה, וזו לא הפעם הראשונה שהורה עם ילדים העיר להן. יכול מאוד להיות שבפעמים הקודמות העירו להן באופן אגרסיבי יותר, וכפי שהיא זרקה כבדרך אגב, גם "עשו עניין" כשהן סירבו לעבור מקום. במקרה כזה, לא משנה מי אני, ומה כוונותיי, ברגע שהן הדליקו את הסיגריה הן כבר היו ב"כוננות ספיגה" ומה שלי נראה כמו סיטואציה די תמימה וחד פעמית, להן הרגיש כמו המשך של מאבק ארוך ועיקש בינן לבין ההורים שפוקדים את המקום – אליו הגיבו באופן אוטומטי בלוחמנות.

זה הזכיר לי מקרה אחר, בו ראיתי סיטואציה מאוד דומה נפתרת בצורה הרבה יותר מוצלחת.

אמא ישבה עם ילדה בת כ4-5 בבית קפה בו חיכיתי לפגישה עם לקוח. איש מבוגר שישב לידן וקרא עיתון הדליק סיגר עבה. הילדה עיקמה פרצוף, אמרה משהו לאמא שלה, אמא שלה חייכה ולחשה לה משהו בחזרה, הילדה קמה, ניגשה לאיש עם חיוך מבויש, התחילה להגיד משהו, התחרטה ורצה מהר חזרה לאם. האיש הסתכל עלייה מעט המום, אח"כ פתאום פניו התמלאו חיוך רחב – שאל אותה "איך קוראים לך חמודה"? והתחיל לספר כמה שהיא מזכירה את נכדתו. תוך כדי השיחה צפיתי איך הסיגר עובר תחילה ליד השנייה, המרוחקת, ואז נכבה לחלוטין.

לסיכום, כשאתם נכנסים לעימות או משא ומתן עם אדם כלשהו על סוגיה כזו או אחרת, שאלו את עצמכם – "מה צפוי שתהיה תגובתו האוטומטית לעימות"? ואז "איך אני יכול להתרחק מהתבנית הזו, ולהתחיל את השיחה מכיוון לא צפוי ואפקטיבי יותר"?

על טובות בין חברים והמחיר שלהן

מה הן טובות בין חברים? מצד אחד הן מסמלות את מהות החברות, היכולת לסמוך על מישהו בעת צרה, אך מצד שני הן גם עלולות לסכן את הקשר כולו, ולא מעט חברויות אמיצות התפרקו בגלל אי הבנה סביב טובה אחת קטנה.
רבים וחכמים כתבו בעבר על כך שלא ניתן לעשות שום מעשה טוב הנקי מרווח אישי, לא משנה כמה תשדלו וכמה המעשה שעשיתם ראוי להערכה, כל דבר שאתה עושה הוא בין היתר למען רווחתך ושום סיטואציה בין-אישית לא חפה לחלוטין מאינטרסים – אנשים תמיד יקבלו או יצפו לקבל תמורה כלשהי, גם אם לא חומרית. ואכן לאחרונה למדתי שגם אני לא מושלם מהבחינה הזו.

לפני מספר ימים קיבלתי טלפון חריג ממכר משכבר ימים. אותו מכר, לא היה בקשר איתי מזה מספר שנים, ולכן הופתעתי לראות שיחה ממנו בשעות בוקר המאוד מוקדמות. הוא נשמע מאוד טרוד, וביקש להתייעץ איתי בשאלה מקצועית דחופה. אינסטינקטיבית השתדלתי כמיטב יכולתי לעזור, ועם זאת, אני מניח שכמוני גם אדם אחר היה מתמלא בתחושה מעט לא נוחה מכך שהוא מתקשר אחרי נתק כה ממושך (במהלכו לעולם לא תהה לשלומי), דווקא כשהוא צריך משהו.

בגלל שמדובר באדם שאני מעריך מאוד ושממנו יש לי זכרונות טובים רבים, ניהלנו כצפוי שיחה נעימה, איחלתי לו רק טוב, והוא נשאר במחשבותיי להמשך הבוקר. אחרי כמה שעות פניתי אליו מיוזמתי לברר האם הדברים הסתדרו, הוא ענה לי ש"טרם" ושהוא מתכוון לטפל בזה בשעות הערב, וכאן ההתקשרות בינינו נפסקה. ציפיתי לעדכון כלשהו לגבי מצבו, בעיקר לאור זה שהוא ידע שאני דואג ומתעניין, אבל הוא לא התקשר שוב ותחושתי כי "הכושי עשה את שלו" התגברה על הסקרנות. הניחוש שלי הוא שלא אשמע ממנו עוד חודשים ארוכים עד שיצטרך שוב דבר מה.

וזה הזמן לחבר את הסיפור האישי הזה לשאלת האינטרסים המניעים אותנו ואת מעשינו הטובים –
לאור ההיכרות בינינו, השעה החריגה ודחיפות העניין – היה ברור לשנינו שאף שזה תחום פרנסתי, לא מדובר כאן בתמורה כספית כמקובל, אלה בטובה פשוטה לחבר משכבר ימים. ובכל זאת, כאמור אינני מושלם ואם להיות כנים נשארתי עם תחושה לא נעימה בגלל שציפיתי למשהו – ציפיתי להרגיש מוערך ולקבל תוקף "לטובה" שעשיתי. לא משנה כמה נשתדל להיות חפים מאגו וחשיבות עצמית, הרצון לקבל משוב חיובי על המאמצים שלנו זה דבר כל כך בסיסי, אך עם זאת כל כך מפוספס על ידי כולנו, אחד כלפי השני, בסיטואציות של יום יום (ופי כמה וכמה בסיטואציות שלא בשגרה). אני בטוח שאותו אדם שפנה אליי, לא היה מעיז לצאת ממספרה בלי שהוא משלם לספר את שכר עמלו הנקוב והמתבקש, אבל הוא לא דאג לתת דגש ותשומת לב נוספת להירתמותי הטבעית אך הלא בהכרח מתבקשת לעזרתו.

ומה היא אותה הוקרה ששווה יותר מכסף? ואיך נוקבים בערכה?
מאוד פשוט – כשמקבלים כסף מחזירים את הסכום עם ריבית, כשמקבלים תשומת לב מיוחדת – מחזירים תשומת לב מיוחדת עם ריבית. קיבלת אהבה, תחזיר פי כמה! חברות אמת מתבססת על הדדיות הולכת וגוברת, ושיחת טלפון פשוטה שמעדכנת ש"הכל הסתדר, ותודה רבה", יכלה לעשות את כל ההבדל ולהחיות את היחסים שלנו במקום להעכיר אותם.
דבר נוסף שאפשר לעשות, זה במקום להצניע ולהדחיק את זה שביקשת טובה מאדם אתו ניתקת קשר ו"להתעלם מהפיל בחדר", להפך תכיר בכך, ותדגיש זאת מולו. "אני מצטער שאני מתקשר אחרי כל כך הרבה זמן דווקא כשאני צריך משהו, לצערי ככה יצא, אבל באמת שאתה האדם שיכול כרגע לעזור לי". נכון שבכך הגברתם את "עוצמת" הטובה שביקשתם, אבל מצד שני – מה שמגיע מגיע. האם לא כך בדיוק נצפה שאחרים ינהגו כלפינו?

הניתוח של הסיטואציה הבין אישית הזו הזכיר לי שגם בחיי בוודאי יש אנשים שמאמציהם חולפים לידי ללא תשומת לב מספקת. החל מאשתי שחייה סובבים סביב חיי, ההורים שעושים הכל מבלי שנבקש, החברים הטובים שמוכנים להישאר חברים גם כששגרת החיים השוחקת סוחפת הרחק הצידה ועוד… אולי זה הזמן להתבונן ביחסינו עם כל אותם אנשים ולהגיד להם תודה פעם נוספת, רק ליתר ביטחון, כי כדבר הקלישאה – זה שווה להם הרבה יותר ממה שזה עולה לכם.

לגבי מכרי היקר, אני מקווה שהוא הסתדר ושעזרתי לא נדרשת יותר, ואני גם מקווה שההתנהגות שלו הייתה כפי שהיא הייתה בגלל לחץ או נסיבות אחרות, שכן קשה להסתדר בעולם בלי טובות מחברים, וקשה ליצור כל העת חברים חדשים ככמות הטובות להן תזדקק.

למצוא הזדמנות בבעיה

הפוסט הבא הולך לעסוק בסיכסוכי שכנים וביחסי שכנות טובה.
כולנו מכירים את הקלישאה הנודעת של "למצוא הזדמנות בבעיה", והנה דוגמא מופלאה לכיצד היא באה לידי ביטוי בתקשורת בין אישית. הכול התחיל לפני מספר ימים כשביליתי ערב חורפי שקט עם אשתי. ישבנו בבית ראינו טלוויזיה ונהנינו מהחום כשקולות הסערה נשמעים מבחוץ. פתאום דפיקה בדלת. לא הבנתי מי ירצה לבקר אותנו בשעה כל כך מאוחרת, ניגשתי לדלת, ובפתח עמדה אישה שאני לא מכיר. היא הציגה את עצמה בתור השכנה מלמטה, ואמרה "המזגן שלכם מטפטף על החלון שלי, וזה מטריף אותי, בבקשה תעשה עם זה משהו". תארו לעצמכם את הסיטואציה הבין אישית המורכבת, אתם נהנים מערב שקט בבית, ופתאום נופל עליכם כזה תיק. למי יש כוח להתחיל לשבור את הראש על איך פותרים את זה, ועוד באמצע הלילה. שפת הגוף שלי זעקה "לכי מפה!", אמרתי לה שאכבה את המזגן ושילחתי אותה לביתה.
בדיעבד הייתי קצת קצר רוח, וסביר להניח שלא כל כך נעים. למה בעצם כל כך התבאסתי? כי חיי היו שלווים ומושלמים, ופתאום צצה לה בעיה שהרעידה את השגרה הנוחה שלי. עוד בטרם השכנה הלכה, כבר הבנתי שאצטרך להשקיע את מיטב זמני ו/או כספי בלמצוא לה פתרון. עם דגש על ה"לה". ההשקעה שהייתי אמור לעשות, הייתה במשהו שלא תכננתי להשקיע בו, ושעל פניו לא קידם אותי במאומה. אז מה עושים? מנסים לחשוב איך אפשר לנצל את המצב הזה להזדמנות חד פעמית ליצור יחסי שכנות טובה. אחרי הכול, אל מי עוד אוכל לפנות כשארצה להשאיל כוס חלב?

ביום למחרת הלכתי להום סנטר להנדס פיתרון לבעיה הנזילה שלי. אך כעת הפיתרון לא היה רק לשם שמירת דעתה השפויה של השכנה, אלא למשהו שרלוונטי גם אליי באופן אישי – השגת יחסי שכנות טובים. במצב כמו שתיארתי, מה היא הנטייה הראשונית שלנו? להתמרמר, לטפל בבעיה, ואז להתמרמר קצת שוב על הזמן והכסף שבוזבזו לאורך הדרך. השכנה בוודאי תחטוף מאיתנו מהיום והלאה מבטים כועסים במדרגות, וכנראה תחזיר בעוינות דומה. לא כי התכווננו או עשינו משהו רע, אלא כי פשוט הנסיבות יצרו מצב שכזה.
אז פעלתי כנגד האינסטינקט, סידרתי את הבעיה, ואז כתבתי לה פתק קצר "היי שני, העניין נפתר! שיהיה יום נעים, השכנים מלמעלה", הוספתי לפתק חטיף "פסק זמן" קטן, והדבקתי לה אותו על הדלת. עכשיו היא מרגישה הרבה יותר נעים עם כל המצב, ולא יהיו מבטים רוגנים בחדר המדרגות ושפת גוף כועסת, ושנית – אם הבעיה תחזור על עצמה, אני בטוח שהיא תגלה כלפיה הרבה יותר סבלנות. אחרי הכול, כמה שכנים כבר מביאים לכם שוקולד?

כיצד לבוש משפיע על האנשים סביבנו?

לא פעם שואלים אותנו האם לבוש זה עניין עקרוני בתקשורת בין אנשים והאם הפנימיות זה לא מה שבאמת חשוב. התשובה היא שהפנימיות שלכם היא ללא ספק העיקר, אבל ההופעה היא כלי מאוד נוח שיכול לעזור לכם לשווק את הפנימיות בעטיפה המתאימה, כמו שאומרים – ללא מילים.
אבל לפני שנראה כיצד זה נוגע ליום יום שלכם, קצת תובנות מדעיות:
אני לא יודע אם אתם מודעים לזה, אבל רק כ-20 ממה שאנחנו רואים (או חושבים שרואים) מגיע אלינו מהעיניים, השארית – 80 האחוז הנותרים, מגיעים מהשלמה של אונה האחורית של המוח. מה זה בעצם אומר? זה אומר שהראייה שלנו מאוד סלקטיבית ושהמוח שלנו רגיל לבצע השלמות אוטומטיות לכל דבר שאנחנו רואים, ולמקד אותנו רק במה שחשוב והולם את תפיסת המציאות שלו. כולכם בטח ראיתם את הסרטון המפורסם שבו נותנים לכם לעקוב במשך מספר דקות אחר מסירות כדור בין קבוצת אנשים בזמן שאתם מתבקשים לספור את כמות המסירות (אם אתם לא מכירים את זה, חפשו ברשת awareness test). כנראה שגם אתם, כמו רובנו, לא זיהיתם את הגורילה שהתהלכה ביניהם בזמן שהם מתמסרים… מה זה מרמז לנו? את העובדה הפשוטה שהמוח שולט בנו יותר ממה שאנחנו שולטים בו. ואיך זה קשור להופעה ולבוש? כי כשהאדם שמולכם מסתכל עליכם, עוד בטרם פצחתם את הפה, המוח שלו כבר עשה בשבילו את ההשלמות לגבי מי אתם ומה אתם מייצגים, והכי חשוב – מה ייצא לו מהאינטראקציה אתכם.
אם אתה בחור שרוצה לגשת למישהי בבר, והבחורה יושבת לבד ולוגמת מהמשקה שלה, סביר להניח שיחד איתך בוהים בה מספר גברים נוספים. במי מכם היא תבחר? למי תקדיש מזמנה?
למעניין שבכם? לעשיר? לחכם? למצחיק? התשובה היא פשוטה – לזה שהמוח שלה לא ישדר לגביו שהוא "כמו כל האחרים ולכן זכאי להתעלמות".
הרי על מנת לגבש דעה מלאה עליכם, היא תצטרך להשקיע בכל אחד דקות ארוכות ויקרות מזמנה, והערב שלה הולך ומתקצר… אז היא תשקיע רק בזה שיתפוס לה את העין, ואלא אם כן אתה חתיך הורס, כל עוד תהיה לבוש בטי-שירט וג'ינס כמו יתר הגברברים, אין לך שום סיכוי לסקרן אותה.
המוח שלה לא יאפשר לה זאת. היא תאבד עניין עוד לפני שתספיק להוציא מילה.
כדי לשפר את הסיכוי ההצלחה שלך, אתה צריך לתפוס לה את המבט כבר מהשנייה הראשונה, אבל חשוב לא פחות – המבט הזה צריך לספר לה במדויק את הסיפור אותו אתה רוצה שהיא תשמע!
לשם המשך ההדגמה בואו נגלוש לסיטואציה מעט אחרת, אם את מנסה לגייס הון ראשוני לחברה שלך, והמשקיע רגיל לקבל למשרדו אין סוף צעירים שאפתנים בחולצות מכופתרות ומכנסי אלגנט – אם לא תבלוט, לא תשאיר חותם ולא תקבל שיק. התת מודע שלו ישחזר את יתר השיחות אותן הוא קיים עם אנשים שנראים בדיוק כמוך, ובעקבות כך, המודע שלו ישחזר את ההחלטה הלא רצויה.
איך מתגברים מעל כל המכשולים האלה? שואלים את עצמכם בבוקר מול הארון – מה אני רוצה לשדר? אם אתה עובד בחברת הייטק, שאותה אתה רוצה יום אחד לנהל, כדאי מאוד שתתלבש כמו המנכ"ל, כי כשאנשים יראו אותך, יהיה פשוט וטבעי בשבילם לעשות את ההקשר בין ההצלחה הנוכחית שלו להצלחה העתידית שלך. אם אתה רוצה להרוויח מיליון דולר, תתלבש כמו מישהו שיש לו מליון דולר!

לעומת זאת, אם אתה הולך לאירוע חברתי בו אתה לא מכיר אף אחד, כדאי שתלבש משהו בלתי רשמי שיעודד אנשים לדבר איתך. אם תתלבש מלוטש מדי, אתה אולי תשדר שאתה מאוד מצליח, אך אנשים יירתעו ממך – פשוט כי הם לא רגילים לזה שמישהו ב"מעמדך" מנהל איתם שיחות חולין. אף אחד לא רוצה לקנות מכונית או דירה ממישהו שלבוש פחות טוב ממנו, עם זאת, כולנו נרגיש מוזר ונחשוד במשהו אם המוכר בקיוסק יעטה על עצמו חליפה… הדברים האלה דורשים מחשבה מוקדמת, אבל הם חוסכים הרבה מאוד דיבורים והסברים. אם תגיע לראיון עבודה עם עניבה, אף אחד לא ישאל אותך אם רצינות וסדר הן תכונות בולטות אצלך, הם פשוט יקשרו אותך אוטומטית לאנשים מעונבים אחרים שיצא להם להכיר.
כשאתה חושב על בן אדם חברותי, באילו צבעים אתה צובע אותו?
רוב האנשים נוטים ללכת בצבעים ניטרלים ומשעממים שגורמים להם להיבלע בין כולם, דבר מוזר בפני עצמו כשמשלבים אותו עם הידיעה שכל אחד רוצה להרגיש חשוב ומיוחד. למה זה כך? בעיקר כי לא לכולם יש את האומץ לפעול בהתאם לרצונות שלהם, ולצאת מאזורי הנוחות שהם יצרו בשביל להגשים יעדים וחלומות. השאר, פשוט לא מבינים את המשמעות… למעשה צבע הבגד מרמז רבות על אופי האדם שלובש אותו ומבדיל אותו מהעדר. אם במקרה אתה מורה בבית ספר ואתה מכין תלמידים לקראת בחינה במתמטיקה, והכיתה שלך במשך שעתיים בוהה בך מפוחדת מהצפוי, חולצה בגוון ירוק מרגיע, עשויה להוריד קצת את הלחץ. כשאתה מנסה להיבחר למשרה ציבורית, כדאי מאוד שתלבש משהו שמשדר אמינות וביטחון – למשל לבוש אלגנטי כחול, לעומת זאת כשאתה הולך לחפש דירה, ובעל הבית צריך לבחור בין חמישה מועמדים, אם תלבש אדום, יש סיכוי טוב שהמוח שלו יקטלג אותך בקובייה נפרדת משאר המועמדים. ואגב כך בדיוק עליך לפעול גם בפעילות ספיד דייטינג.
הדבר האחרון בו טרם נגענו הוא "התכונה המסקרנת" של הלבוש שלך. מה הכוונה? הנחת היסוד שלנו היא שעל מנת ליצור כימיה עם הסובבים אותנו, עלינו האחריות ליזום איתם את הקשר הראשוני – פשוט כי בדרך כלל לרוב האנשים אין את הכלים לעשות זאת במקומנו, אך עם זאת, במידה ונעשה את זה נורא פשוט בשבילם, הם עשויים לקחת את הכדור לידיהם. סוג של "הרמה להנחתה" אם תרצו. למשל – אתם לובשים חולצה עם כיתוב משעשע, לא פעם אנשים יבקשו מכם לעצור בשביל שהם יוכלו לקרוא את הכיתוב ומשם כבר תתפתח לה שיחה. באותה המידה אם את מתלבשת מאוד מקורי, נשים רבות יוכלו להחמיא לך במידה והנסיבות יאפשרו להן לפתח שיחה, במצב אחר הן היו פשוט נותנות לך לחלוף לידן בלי מילה, גם אם רצו בכך. לוקח זמן רב לגלות מכנים משותפים עליהם ניתן לבסס כימיה, ואם תאפשרו את המכנה המשותף הזה – הסקרנות, כבר מהמבט הראשון, אתם תרחיבו בקלות את מעגל המכרים שלכם.
אז מה היה לנו כאן?
1. תחשבו לפני שאתם מתלבשים לפגישה לאילו תכונות מאפיינות מקשר אתכם הבגד שבחרתם והאם זה משרת את המטרות המיידיות שלכם?
2. תוודאו שאתם לא לבושים כמו "כל אלה שבאו לפניכם".
3. תיצרו לעצמכם מלתחה עם צבעים מגוונים ותבחרו צבע שישרת את הכוונות שלכם.
4. תדאגו ללפחות פריט לבוש אחד שמעורר סקרנות ושעשוי לעזור לפתח שיחה.
5. ואחרון חביב – תשאל את עצמך, מה איזו תדמית הלבוש שלי משדר, והאם זה באמת משרת את הרושם אותו אני רוצה ליצור על אנשים?

על חברות טובה והוקרה

יש לי חברה טובה שתמיד שם בשבילי.

ואני לא מדבר בהכרח על דברים גדולים, אלא על דברים קטנים של יום יום. גם אם היא לא מודעת לכך, להתנהגות שלה יש השפעה ישירה ועקיפה על היחסים שלנו, כיצד? הטבע דוחף אותנו להחזיר טובה למי שעושה בשבילנו דבר כזה או אחר. תחשבו לרגע איך אתם מרגישים כמישהו מהעבודה מציע לכם טרמפ, ומתעקש לטרוח ולהשאיר אתכם ממש מול הכניסה לבית, נכון שאתם מרגישים מחויבים במידה מה לטרוח בשבילו בחזרה?
רק מה, אם הטרמפ הזה חד פעמי, אתם תגידו "תודה" עם המון התלהבות, אך כנראה שתשכחו מזה ותחזרו לשגרה (זה אגב מה שקורה לאותם האנשים שממש התאמצתם בשבילם בזמנו, ועד היום לא הבנתם איך הם הרשו לעצמם להביא שיק כל כך מאכזב באירוע שעשיתם).
לעומת זאת, אם ההתנהגות של מציע הטרמפ תמשיך להיות כזו לאורך זמן ובמספר תחומים, מערכת היחסים שלכם תקבל אופי חדש שמשליך מעבר למאורע ספציפי כזה או אחר.

ואם לחזור לאותה חברה מפורסמת, בגלל שביום יום היא מפגינה כלפי התנהגות של אדם חם ומתחשב, יש בי צורך מתמיד לחשוב על דרכים כלשהן להפוך גם את החיים שלה לנעימים יותר, וכך נוצרת לה תגובת שרשרת של פעולות הדדיות שנקראת – "חברות", ובטוח שכולכם תסכימו איתי שחברים זה טוב, והרבה חברים טובים זה אפילו מעולה.

אז איך תוכלו להאיץ את התהליך עם חברים חדשים? או לחילופין, לחזק קשר רופף?

התשובה מתקשרת חלקית לפוסט הקודם שלי על "איך להשפיע על אנשים בעזרת הגדרת ציפיות".
במקום רק "להחזיר טובות" באופן אוטומטי, תעשו משהו אקטיבי יותר – תוקירו באופן אקטיבי את הצד השני על המאמץ שהוא עושה. אנחנו לא אומרים מספיק תודה. לפחות לא בצורה ברורה מספיק.
הפעולה הפשוטה הזו של לשדר תודה בצורה אקטיבית (ולהתכוון), תחזק אצלו את הצורך והרצון להמשיך להתנהג כלפיכם כפי שהוא מתנהג. לעומת זאת, אם תתעלמו מספיק זמן, ההתנהגות הזו תדעך! הרי כל הורה יודע שהתנהגות חיובית צריך לתגמל בחיזוק חיובי, וזה בטח לא מפתיע שכשאנחנו מתבגרים, האינסטינקטים הבסיסיים הללו נשמרים.

המלצה חשובה היא לא לעשות זאת כבדרך אגב, אלא באופן מיוחד. למרות שישנם הרבה מאוד דברים שהם מובנים מאליהם לכל הצדדים (כמו זה שאתם אוהבים ומעריכים את החברים שלכם), כל הסיפור מקבל עוצמה חדשה ומפתיעה אם ממש אומרים את הדברים! או עושים משהו מיוחד בהקשר לזה.
להמחשה, כמה דקות לפני שכתבתי לכם את הפוסט הזה שלחתי לאותה חברה מייל של משפט וחצי שאומר לה בהתלהבות:
"נ.ב. – איזה כיף שאת דואגת לי ככה! את נכס!! נכס!!!".
כי זה מה שהיא, וזה לא נאמר מספיק…
מאמץ של חצי דקת מחשבה, שמשמעותו לא יודעת גבול.
חוץ מזה, קניתי לה מתנת יום הולדת ממש שווה. אני מקווה שהיא תאהב :)
לה מוקדש פוסט זה.

 

נרשמתם לרשימת הדיוור שלנו? אם כבר הבנתם למה כדאי לכם,
זה מאוד פשוט וזה מצד מימין.
תמסרו דרישת שלום לכל החברים שלכם,
אילן וולקוב.

איך להשפיע על אנשים על ידי הגדרת ציפיות?

אתמול ניגש אליי חבר ותיאר לי את הבעיה הבאה:
הוא בדיוק מארגן חתונה, וההורים שלו עושים לו המון צרות.
הויכוחים הולכים ונהיים יותר ויותר בלתי נסבלים, והוא ביקש עצה איך אפשר להסדיר פה קצת שלום בית.

הצעתי לו מצד אחד לשים קו אדום מאוד ברור ולהגיד באופן חד משמעי שלהתערבות שלהם יש גבול (כי הגיע הזמן).
אך במקביל לשלוח להם באופן בלתי צפוי זר פרחים, ולרשום בפתק "היי, רק רציתי לנצל עוד הזדמנות להגיד לכם תודה על כל התמיכה. אני יודע שכל הויכוחים הם מאכפתיות, ואני מאוד מעריך את זה שאתם תמיד שם בשבילי גם כשאתם לא מסכימים עם מה שאני עושה. אוהב".

לא פעם, שמעמידים לנו מול הפנים מראה של ההתנהגות שלנו, ומדגישים רק חלקים מסוימים מההשתקפות הנראית (תמיכה ואהבה ולעומת ויכוחים והתנגדויות),
אנחנו נאלצים באופן בלתי מודע ליישר קו עם מה שאנחנו רואים ולנהוג על פי הדברים הללו. אפשר לראות את זה בדוגמאות פשוטות יותר
בחיי היום יום שלכם – אם מישהו אומר לכם שאתם נראים טוב היום, אתם תרגישו טוב.
ואם מישהו שואל "מה קרה? אתה נראה קצת חיוור…", אתם תזכרו שפיתחתם מהבוקר שפעת…
אם הדברים האלה עובדים עליכם באופן אישי, אין שום סיבה שלא תנצלו את זה על מנת להשפיע על אנשים אחרים – למשל כדי למנוע ויכוחים סביב החתונה.

וחוץ מזה, הרי הם באמת מתנהגים ככה מתוך אהבה ואכפתיות, אז למה לא
להגיד להם את מה שאנחנו חושבים עמוק בפנים, כדי שהם ירגישו טוב?
למה לא לשלוח לאימא סתם ככה זר פרחים? :)
שיהיה לכולכם שבוע נעים,
אילן וולקוב.

נ.ב. כבר נרשמתם לרשימת הדיוור?? זה מצד ימין.

איך להימנע מלשדר חוסר בטחון ולהכניס לאנשים רעיונות מיותרים לראש?

הכול התחיל הבוקר כשנסעתי באוטו ושמעתי רדיו.
יש לי אמונה שכזו, שאומרת שאם אני נכנס בבוקר לרכב, ואיך שאני מניע, מתנגן שיר טוב, המשמעות היא שהיום נפתח בצורה טובה וכנראה גם ימשיך כך.
ואכן, הבוקר באמת התנגן שיר שאני מאוד אוהב, אז חייכתי והתחלתי את הנסיעה.

בשלב כלשהו השיר נפסק והשדרנית הודיעה שאנחנו עוברים לחדשות (שזה מצוין מבחינתי כי רציתי ממילא להתעדכן מה העונש שנגזר על הנשיא), ואז הוסיפה – "אני רק מקווה מאוד שאתם תחזרו אלינו בסוף המשדר ולא תעברו לתחנה אחרת".
העניין הוא כזה, עד אותו רגע, לא שקלתי אפילו לעבור לתחנה אחרת, אבל כשחזרנו מהחדשות, התחיל להתנגן משהו שלא ממש תפס אותי, ובלחיצת כפתור קלה עברתי לשמוע גל אחר.

השדרנית נטעה בי ספק, וסיפקה לי על מגש של כסף פיתרון קל לבעיה.
ואם תחשבו קצת, אתם תגלו שגם אתם עושים את זה מדי פעם.

לא פעם שמעתי בעלי עסק מקבלים שיחת טלפון מלקוח שרוצה לרכוש מהם משהו, ובמקום לסכם את העסקה, שואלים אם הוא בטוח, ומתעקשים להסביר לו שוב את יתרונותיו של המוצר. כמו כן, לאחרונה צפיתי בשיחה בין ראש צוות בחברת הייטק, שנשלח לשבוע עבודה בחו"ל, ואשתו שאמרה לו כבדרך אגב ש"לא יעיז לחפש שם הרפתקאות".

כל האמרות והבקשות האלה הן ריקות מתוכן, שכן אין בכוחן להשפיע באופן אמיתי על הצד השני לעשות את מה שאנחנו רוצים, אבל בתמורה לחיזוקו הפיקטיבי  של הביטחון העצמי שלנו הן עשויות לנטוע שאלות מיותרות ולספק לו רעיונות שסותרים את המטרה הראשונית לשמה נאמרו.

אז בפעם הבאה שאתם אומרים משהו, תשאלו את עצמכם – מה המטרה שלי, וכיצד מה שאני אגיד עכשיו משיג אותה?